מהי התפרצות זעם?
התפרצויות זעם יכולות להתבטא על ספקטרום רחב: בין יללות, בכי וצעקות ועד לבעיטות מכות ועצירת נשימה. השכיחות היא זהה בין בנים ובנות ובדרך כלל מאפיינות את גילאי 1-3. אך יכולות להיות גם אצל ילדים בוגרים יותר.
אצל חלק מהילדים תהיה התפרצות לעתים קרובות ואילו אצל אחרים לעתים נדירות.
הת"ז הינן שלב שכיח בהתפתחות וזו הדרך של ילדים להראות שהם מתוסכלים וכעוסים. הת"ז יכול לקרות כשהילד עייף, רעב, או מרגיש חוסר נוחות מסוים, אי יכולת לשחק בצעצוע מסוים או ביטוי לריחוק מההורה בשעה שהילד רוצה קרבה. בנוסף, בשנה השנייה לחיים כשהילד עדיין לא יודע לבטא במילים את מה שהוא מרגיש או צריך, נוצר תסכול שעלול להתבטא בהתפרצות, אך ככל שהשפה נרכשת עם הזמן כך השכיחות של ההתפרצויות יורדות.
התמודדות של הורים עם התסכול של הילד זו מיומנות שיכולה להירכש עם הזמן אך לעתים קרובות נדרשת הכוונה והדרכה מקצועית שמותאמת לילד ולהורים.
איך למנוע התפרצויות זעם?
לתת לפעוטות שליטה מסוימת על דברים קטנים למשל כמציעים לו פרי אז לתת לו לבחור בין תפוז לתפוח ולא לשאול "איזה פרי אתה רוצה"\ "מה אתה רוצה לאכול"
הסחת דעת - נצלו את התשומת לב לזמן קצר של הילדים והסיחו את דעתם בשעת כעס על ידי פעילות אחרת במקום מה שמתסכל אותם באותו רגע או הציעו להם משהו שהם כן יכולים לקבל במקום מה שהם לא יכולים לקבל. שינוי מיקום, חדר, חצר או מרפסת וכדומה.
למדו אותם מיומנות חדשה – אם הם מתקשים לעשות פעולה מסוימת, עזרו להם לעשות אותה על ידי לימוד מיומנות חדשה ושבחו אותם שירגישו גאים בעצמם , תתחילו עם משהו פשוט ואז תעברו למשימות מאתגרות יותר.
דעו את הגבולות של הילד – למשל אם הילד עייף עכשיו זה לא הזמן לצאת לקניות נכון?
תשומת לב חיובית – כל פעם שהילד מתנהג יפה שבחו אותו ועודדו את ההתנהגויות הטובות שלו, כל הזדמנות שאתם יכולים לתת פידבק חיובי תתנו. לא לשים דגש על פידבק שלילי להתנהגויות לא טובות.
מה לעשות בזמן התפרצות זעם?
תמיד לשמור על קור רוח – זה הדבר החשוב ביותר שהורה חייב לעשות, אל תוסיפו שמן למדורה עם התסכול והכעס שלכם.
ההתמודדות של ההורה תלויה מאד בסיבה שבגללה ישנה התפרצות, לעתים הילד זקוק רק לנחמה, לפעמים בגלל עייפות או רעב הוא זקוק לתנומה או חטיף, ופעמים אחרות מוטב להתעלם מההתפרצות ולנסות להסיח את דעתו בפעילות אחרת \ שינוי אווירה. לפעמים התפרצות נובעת מרצון לתשומת לב, והדרך הטובה ביותר להגיב במקרה זה היא להתעלם.
אם אתם מזהים בעיית בטיחות של פגיעה עצמית או באחר, קחו את הילד למקום שקט ובטוח עד שירגע, אם הילד ממשיך בהתנהגות המסוכנת למרות שביקשתם ממנו להפסיק תהיו חייבים להחזיק את הילד בנחישות והתמדה תוך כדי נתינת תחושת נחמה עד שירגע.
ילדים גדולים יותר בגילאי בית ספר יסודי בדרך כלל ישתמשו בהתפרצויות זעם על מנת להשיג את מבוקשם בהנחה שלמדו בעבר שזה עובד להם. מומלץ לשלוח אותם לחדרם להרגעות ולנסות להתעלם במידת האפשר מההתפרצות עצמה. רצוי לא לקצוב זמן לשהות בחדר אלא אפשרו להם לצאת על דעת עצמם ברגע שירגעו – כך ילמדו שהם משפיעים על התוצאה על ידי ההתנהגות שלהם.
לעולם לא להיכנע – כניעה מלמדת את הילד שהתפרצות מובילה לפרס, ואם פעם הבאה לא תיכנעו אז הם יגבירו את הווליום כי הם יודעים שבסוף תוותרו.
מה לעשות כשההתפרצות זעם חלפה?
נסו לדבר עם הילד בגובה העיניים כמה שאפשר על הסיטואציה – הוא יבין שאתם מכבדים אותו, שבחו אותו על הצלחתו להשתלט על עצמו ועל חזרתו לשליטה, תתנו לילד המון אהבה כדי להזכיר לו שהוא אהוב למרות ההתנהגות השלילית ושגם אם הוא מתנהג בצורה כזאת האהבה שלכם אליו לא פחתה.
לסיכום
התפרצויות זעם הם לא בהכרח סיבה לדאגה ולעתים מפסיקות מעצמן עם ההתבגרות כשהילד לומד שליטה עצמית, דחיית סיפוקים, תקשורת וכדומה. הת"ז יכול להיות מאד מתסכל עבור הורים אבל אני מציעה להסתכל על הת"ז כהזדמנות לחינוך ולמידה. מומלץ גם לקרוא את המאמר על הצבת גבולות ומאמר על ההבדל בין הצבת גבולות ואיומים. בנוסף, חשוב לזכור שאם אתם לא בטוחים מה לעשות או שאתם חוששים שהתגובה שלכם אינה מטיבה עם הילד, אני מזמינה אתכם להשאיר פרטים באתר או חייגו אליי בקישור למטה.
