ילד שלי, מזל שאתה כאן כי אתה המראה הכי טובה שלי. גם אם לפעמים קשה לי להביט בה ולהבין שזאת אני.
הילד הוא המראה שלנו למכלול הערכים, החוזקות החולשות, ובעיקר הוא המראה לתגובות שלנו. איך שההורה מגיב, כך הילד יגיב. פעמים רבות כשהילד נופל , הורה יכול להסתכל ברוגע ובמבט של "אתה בסדר", אז הוא יקום וימשיך. ובאותה סיטואציה, כשההורה יבהל ויביע חרדה, הילד יבכה וייכנס להיסטריה כי אם ההורה חרד/ה אז כנראה שיש סיבה. אנחנו ההורים משרים על הילד את החוויה של הסיטואציה, כמפחידה, מצחיקה, עצובה או שמחה.
השפה שלנו והדרך בה אנו בוחרים לפתור קונפליקטים, ההתנהלות שלנו מול הילד עצמו והסביבה שלו והתגובות שלנו לסיטואציות, הם בדיוק אלה שמעצבים את הילד שלנו להיות מי שהוא.
אם נרצה או לא, הילדים יסגלו לעצמם התנהגויות שלנו שהם רואים ושומעים. הילדים הם המראה המשקפת לנו גם את הדברים שאנחנו פחות מסמפטים בעצמנו. זה כמובן עלול להציק לנו מאוד ולהפעיל אותנו להתנגדויות מולם כי לעיתים קשה לנו לראות בילד שלנו את הדברים שאנחנו פחות אוהבים בעצמנו. כשאנחנו מודעים לכך ומסתכלים במראה הזו, יהיה לנו הרבה יותר קל לשחרר את המחסומים ולהכיל את התכונה/קושי של הילד שלי שמזכיר לי את עצמי , ואולי אפילו אוכל לנצל את המראה הזו ולמנף את הקושי להצלחה או לדבר טוב . למשל הורה שיודע שהילד שלו חסר ביטחון בגלל שהוא בעצמו כזה, יוכל לתת לילד כלים איך להעצים את הביטחון, ואולי על הדרך להשתמש בכלים האלה בעצמו.
כהורים, לא נשכח שחלק משמעותי הוא למידה מתוך חיקוי. הילדים מחקים את מה שהם רואים ושומעים , לטוב ולרע, ולפעמים זה נוגד את כל הסיסמאות שאנחנו מלמדים אותם כי הלמידה הטובה ביותר היא מדוגמה אישית -ממה שאנחנו עושים ולא מה שאנחנו אומרים.
סופש נעים, באהבה לימור יקר גננת ומדריכת הורים.
